פסק-דין בתיק ע"פ 70297/05

לפני ערעור שהגישה המערערת, על גזרי דין שניתנו בביהמ"ש לתעבורה בנתניה, בתיקים 4412/04 ו- 6153/04.

העובדות הצריכות לענין,

כתב אישום ראשון- מס' התיק 6153/04, ביום 30.10.03 בשעת בקר נהג המשיב בכביש 4 במהירות של 124 קמ"ש במקום 90 קמ"ש ונגזר דינו 750 ש"ח קנס.

כתב אישום שני- ביום 30.10.03, כביש 4, נהג במהירות של 132 קמ"ש במום 90 קמ"ש. בתיק זה תחילה כפר המשיב, לאחר מכן במועד ההוכחות , קרי 30.12.04 , חזר בו מהכפירה, הודה, ביהמ"ש ציין כי המהירות בה נהג עולה ב-2 קמ"ש על ברירת המשפט, וגזר 850 ש"ח קנס, הורה על הארכת פסילה על תנאי, מתיק 5128327607 לשנתיים נוספות.

ביום ת30.12.04יק  4412/04

נדונו בביהמ"ש שני התיקים גם יחד, כאשר תחילה נדון תיק .4412/04 משהסתיים תיק 4412/04, ביקשה התביעה בתיק 6153/04 להפעיל מאסר על תנאי, הסניגור ביקש שלא להפעילו, נימק זאת כי בחר בלהישפט אך ורק לשם עיון בצילום, ומשנוכח לאחר העיון כי ביצע העבירה ביקש להודות מיד ולהסתפק בקנס המקורי.

ביהמ"ש ציין בגזר דינו-

"לאור עמדת הפרקליטות, כפי שהובעה בביהמ"ש העליון לענין אי הפעלת התנאי, בגין עבירה מסוג ברירת משפט". ועל כן לא הפעיל תנאי, לא גזר פסילה בפועל ומכאן הערעור שבפנינו.

טענות המערערת בתמצית-

ביהמ"ש קמא טעה כשלא הפעיל התנאי בתיק 4412/04, טעה פעם הנוספת שבחר לא להפעילו בתיק 6153/04 לאור הוראת סעיף 36 (ז) לפקודת התעבורה.

טעה כשלא גזר פסילה בפועל,

עוד טוענת ב"כ המערערת, כי אין לקבל טענת ב"כ המשיב כי הבקשה להישפט הינה לצורך עיון בחומר הראיות בלבד, ומשביקש להישפט נוטל על עצמו סיכון כי העונש בכללותו יהיה חמור.

ב"כ המשיב מציין כי הגשת הערעור, תוך כריכת שני התיקים גם יחד, הינו הליך לא תקין, חוזר על טענותיו בתיק 6153/04, כי לא ביקש להישפט אלא לצורך עיון בחומר הראיות בלבד.

לגופו של ענין,

דין הערעור להתקבל, מהנימוקים דלקמן:

1.     משנדונו שני התיקים יחדיון באותו יום, אין כל מניעה להגיש ערעור אחד בגין שני התיקים יחדיו. נהפוך הוא, ההליך תקין וראוי, יש בו להביא את כל העובדות בפני ביהמ"ש ברציפות, להציג תמונה מלאה בפני ביהמ"ש, העובדות בבסיס כתבי האישום הן כמעט זהות שכן מדובר במשיב, אשר נהג בבוקרו של יום למקום מסוים, בדרכו אל אותו מקום נסע במהירות מופרזת, וכששב על עקבותיו לאחר שעה קלה, שוב נהג במהירות מופרזת.

2.     גם אם אקבל נימוקי בית משפט קמא בעניינו של תיק 4412/04 אין לקבל גזר הדין בתיק 6153/04 ובמה דברים אמורים?

א.    משבחר נאשם להשפט נוטל על עצמו סיכון כי עונשו יהיה חמור יותר, כבד יותר מהעונש המצוי בברירת הקנס. אין להבחין בין רצון להשפט לגופו של ענין לבין רצון להשפט לצורך עיון בחומר הראיות. לשם עיון בחומר הראיות אין צורך דווקא בהודעה על רצון להשפט.

ב.     גם אם מדובר בעבירת קנס שהיא נשוא ברירת משפט במהותה המשפטית הינה עבירת מהירות וכפי שציין כב' השופט שמגר ברע"פ 1978/91 פד"י מה (3) 717 שמיר נגד מדינת ישראל: